שִׁיר לְאָן

נוֹדֶדֶת בְּדֶרֶךְ מִשָּׁם וּלְכָאן
נְשָׁמָה חָפְשִׁיָה גּוֹלֶשֶׁת בַּזְּמַן

יָפְיָהּ מְהַמֵּם כִּפְרִיחַת דֻּבְדְּבָן
כְּשֶׁמֶשׁ שׁוֹקַעַת בִּשְׁמֵי אַרְגָּמָן

אַחַר צִפּוֹרִים בְּעֵינַיִם כַּלּוֹת
רוֹחֵפֵת לָהּ אַן בְּשִׂמְלַת הַכְּלוּלוֹת
רוֹצַה לְהַסְפִּיק אֶת הַזְּמַן לְהַקְדִּים
אַהֲבָה הִיא תֵּדַע לַיָּמִים אֲחָדִים

תּוֹעֶה בִּשְׁבִילֵי דִּמְיוֹנִי אַחַר אָן
תּוֹהֶה אֵיךְ אֶמְצָא אֵת הַדֶּרֶךְ לְאָן

עוֹד רוּחִי בַּצָּפוֹן וְרוּחָהּ בְּתֵימָן
לֹא אֶחְדָּל מְחַפֵּשׂ אֶת הַדֶּרֶךְ לְאָן

בְּצִלְלֵי עֲרָבִים מְשׁוֹטֶטֶת לָהּ אַן

מְלֵאַת אֱמוּנָה בְּדַרְכָּהּ לְאֵי-אָן
בֵּין צִמְחֵי הַמַרְפֵּא בְּהָרֵי הַווּלְקָן
אַן לֹא מוֹצֵאת לְנַפְשָׁהּ כָּל פֻּרְקָן

בְּלַיְלָה אָפֵל בְּעוֹלָם מְרוֹקַן
בֵּין גִּשְׁמֵי
הַקְּלָלָה וְרוּחוֹת הָאֵיתָן
בְּשָׁמַיִם שְׁפֵלִים רְכוּבָה עַל עָנָן
נְמוֹגִים שָׁם פָּנֶיהָ, פָּנֶיהָ שֶׁל אַן

תּוֹעֶה בִּשְׁבִילִי דִּמְיוֹנִי אַחַר אָן
תּוֹהֶה אֵיךְ אֶמְצָא אֵת הַדֶּרֶךְ לְאָן
רַק רַגְלַי הַנּוֹשְׂאוֹת אֶת גּוּפִי מֵעַצְמָן
מַמְשִׁיכוֹת בְּדַרְכָּן מְחַפְּשׂוֹת שָׁם אֵת אָן

 

רעננה, אוקטובר 2011