הַהֵלֵךְ

דַמִּי אֶת הַהֵלֵךְ.
נָד לְאִטּוֹ בְּעוֹלָם הַמִּלִּים,
תָּר אַחַר מִלָה בְּנוּיָה לְתַלְפִּיּוֹת,
אוֹת לְאוֹת לְאוֹת.

רְאִי אֶת הַהֵלֵךְ.
בְּעַרְבֵי הַיָּמִים, בִּטְוָח דִּמְדּוּמִים,
תּוֹעֶה בְּשִׁגְיוֹנוֹ בְּמֶרְחָב דִּמְיוֹנוֹ,
עוֹד וְעוֹד וְעוֹד.

אִמְרִי לוֹ לַהֵלֵךְ:
סוּר נָא אֶל בֵּיתִי, הַדֶּלֶת פְּתוּחָה.
הַקְשֵׁב לַצְּלִילִים הַבּוֹקְעִים מִלִּבְּךָ.
שָׁם תָּאִיר דַּרְכְּךָ, כִּי בִּי מִלָתְךָ,
נִנּוֹחָה וּשְׁלֵוָה וְשֶׁלְּךָ,
אַהֲבָה!