אִמָּא

שָׁטָה נַפְשֵׁךְ בַּשָּׁמַיִם,
כְּמוֹ יָרֵחַ בֵּין כּוֹכָבִים.

אַתְּ צוֹפָה בִּי מִשָּׁמַיִם,
כְּנֶשֶׁר שׁוֹמֵר גּוֹזָלִים.

מְצִיצָה בִּי מִשָּׁמַיִם,
כְּמוֹ קֶרֶן מִבֵּין עֲנָנִים.

דּוֹבֶרֶת אֵלַי מִשָּׁמַיִם,
כְּדַבֵּר אֶל מֹשֶׁה – אֱלֹהִים.

מַשְׁגִּיחָה עָלַי מִשָּׁמַיִם,
כְּהַשְׁגַּח גַּנָּן עַל וְרָדִים.

יוֹעֶצֶת לִי מִשָּׁמַיִם,
כְּיַעֵץ פְּסִיכוֹלוֹג לְחוֹלִים.

וְיָבוֹא יוֹם וְיַגִּיעַ
נִתְאַחֵד אֶצְלֵךְ בַּמְּרוֹמִים.

וַיְהִי עֶרֶב וַיְהִי בֹּקֶר וְחוֹזֵר...

 

רעננה, קיץ 2009