זִכָּרוֹן רַע

בְּדֶרֶךְ כְּלָל אֵינִי זוֹכֵר מָה הִיא אָמְרָה.
הִיא – שֵׁם כְּלָלִי לְמִי שֶׁאָמְרָה אוֹ דִּבְּרָה.
לֹא זוֹכֵר.
בְּדֶרֶךְ כְּלָל זֶה חוֹזֵר,
אֲבָל אֲנִי לֹא זוֹכֵר.

הַפַּעַם אֲנִי זוֹכֵר.
זוֹכֵר אֶת כָּל מָה שֶׁאָמְרָה וְסִפְּרָה,
הִיא אָמְרָה שֶׁאָמַרְתִּי מַשֶּׁהוּ נוֹרָא.
וַאֲנִי זוֹכֵר! כִּי הִרְגַּשְׁתִּי רַע
בְּשֶׁל מָה שֶׁאָמְרָה.

קוֹרֶה שֶׁאוֹמְרִים מַשֶּׁהוּ רַע,
זֶה יוֹצֵא לְלֹא אַזְהָרָה,
מִיָּד יוֹדְעִים שֶׁמַּשֶּׁהוּ קָרָה,
וּבִפְנִים יֵשׁ סְעָרָה,
וּמַרְגִּישִׁים בְּעֵרָה.

זֶה לֹא בֶּאֱמֶת מְשַׁנֶּה מָה שָׁם אֵרַע,
אֲנִי זוֹכֵר, זֶה לֹא עוֹבֵר וְזֶה נוֹרָא.