שׁוֹאֶלֶת אִם אֲנִי זוֹכֵר

אַתְּ שׁוֹאֶלֶת אִם אֲנִי זוֹכֵר,
וַאֲנִי לֹא.
הַזְּמַן חוֹלֵף וְעוֹבֵר,
וְאוּלַי לֹא.
תְּקוּעִים בִּנְקֻדָּה בַּזְּמַן שֶׁנָּעָה בַּיְּקוּם,
נְקֻדָּה אַחַת פְּשׁוּטָה שֶׁלֹּא קוֹרֶה בָּהּ כְּלוּם,
מִתְרַחֶבֶת מִתְכַּוֶּצֶת כְּמוֹ צְלִיל לֹא מְכֻוָּן,
לְכָל הַכִּוּוּנִים רַק לֹא עַל צִיר הַזְּמַן.
אַתְּ שׁוֹאֶלֶת אִם אֲנִי זוֹכֵר וּמַצִּיעָה קָפֶה,
וַאֲנִי לֹא,
לֹא זוֹכֵר, אֲבָל רוֹצֶה קָפֶה וּמַאֲפֶה.
בַּגִּנָּה עִם כּוֹס בַּיָּד אֲחוּדִים אַךְ לְבַד,
מְשׂוֹחֲחִים עַל שְׁטֻיּוֹת, שׁוּם דָּבָר מְיֻחָד.
עַל חַיִּים וְאֵרוּעִים שֶׁלֹּא קָרוּ אֶתְמוֹל,
וּמָה פֹּה יִהְיֶה כְּשֶׁיִּגָּמֵר הַכֹּל.
אַתְּ שׁוֹאֶלֶת אִם אֲנִי זוֹכֵר,
וַאֲנִי לֹא,
כִּי הֶעָבָר כְּבָר לֹא שָׁם וְהֶעָתִיד כְּבָר פֹּה
וְאֵיךְ אֶפְשָׁר בִּכְלָל לִזְכֹּר דָּבָר בִּזְמַן תָּקוּעַ,
שֶׁמִּתְפַּשֵּׁט וּמִתְכַּוֵץ בְּאֹפֶן לֹא יָדוּעַ.
צִפּוֹר בַּגִּנָּה מַבִּיטָה בְּתִמָּהוֹן,
הִיא לֹא מִתְעַנְיֶנֶת בְּעָבָר וְלֹא בְּזִכָּרוֹן.
עֲסוּקָה בָּהֹוֶה, בְּפֵרוּר מַאֲפֶה,
וְאוּלַי בָּחָתוּל הָאוֹרֵב לָה – (מַמָּשׁ לֹא יָפֶה).
אַתְּ חוֹשֶׁבֶת שֶׁאִם תִּשְׁאֲלִי אֲנִי אוּלַי אֶזְכֹּר,
אֲבָל אֲנִי לֹא – בְּדִיּוּק כְּמוֹ הַצִּפּוֹר.