בִּתִּי

רָצִיתִי לוֹמַר לָךְ בִּתִּי,
לֹא תָּמִיד כְּשֶׁאֶרְצֶה אַתְּ אִתִּי.
אַתְּ נִמְצֵאת אַךְ לְבַד,
מַצַּב רוּחַ מוּעָד,
כֵּן רָצִיתִי בְּכָל מְאוֹדִי.

כְּבָר גְּדוֹלָה אַתְּ כָּעֵת
וְיָפִית בֶּאֱמֶת
אַךְ הַיֹּפִי אֵינוֹ אֲמִתִּי.
זֹאת רָצִיתִי לוֹמַר לָךְ בִּתִּי,
כֵּן רָצִיתִי בְּכָל מְאוֹדִי.

גַּם חָתוּל מִתְחַמֵּם עַל כִּסֵּא בַּגִּנָּה
עִם מַבָּט חֲתוּלִי הַמָּלֵא בִּתְבוּנָה
נִכְנָס לְבֵיתוֹ אַחֲרֵי הַתְּנוּמָה
מְגַרְגֵּר לְאִטּוֹ וְנוֹהֵם נְהָמָה
וּמַרְגִּישׁ שֶׁהוּא כֹּה יִחוּדִי.

אָז רָצִיתִי לוֹמַר לָךְ בִּתִּי,
הֶחָתוּל אֲקַבֵּל לְבֵיתִי
וְאַגִּישׁ לוֹ מָנָה
אֲרוּחָה דְּשֵׁנָה
אִם אִתִּי הוּא וְגַם אִם נֶגְדִּי.

כִּי אֵי שָׁם בְּעִמְקֵי נִשְׁמָתֵךְ
עֵת יָאִיר אֶת הַחֹשֶׁךְ לִבֵּךְ
תִּתְגַּלֶּה לָךְ אֱמֶת
הַנֶּחְבֵּאת כָּל הָעֵת
וְנִחְיֶה בְּעוֹלָם הֲדָדִי.