חֲצִי עֵירֹם וּמָלֵא בִּקֹּרֶת

אֲנִי אוֹהֵב לְבַקֵּר (בִּקֹּרֶת).
מִי לֹא?
מְדִינָה, חֶבְרָה, וְאַחֵר,
לֹא יוֹתֵר.

אֲנִי אוֹהֵב לְשׂוֹרֵר.
מִי לֹא?
רְגָשׁוֹת, חֲשִׁיבָה לְעוֹרֵר,
לֹא יוֹתֵר.

אָמַרְתְּ לִי לָשִׁיר מֵהַלֵּב.
לֹא מֵהַהוּא שֶׁחוֹשֵׁב,
מֵהַהוּא שֶׁכּוֹאֵב.
תַּגִּיד אֶת שֶׁאַתָּה חוֹשֵׁב,
דּוֹאֵב אוֹ אוֹהֵב
מֵהַלֵּב.

וַאֲנִי שֶׁלְּבַקֵּר אוֹהֵב,
הִתְחַלְתִּי לָשִׁיר מֵהַלֵּב,
בִּכְאֵב,
לַחְשֹׂף נִימִים אֲחָדִים,
לְהוֹרִיד אֶת הַבְּגָדִים,
וַאֲנִי כְּבָר מַאֲדִים.

כָּךְ אֲנִי בְּעֵירֹם – רַק חֲצִי,
נָבוֹךְ וְתוֹהֶה אַךְ מוֹצִיא,
מֵעִיז רְגָשׁוֹת לַחֲשֹׂף,
יוֹרֶה בִּקּוֹרוֹת לִבְלִי סוֹף.