זִכָּרוֹן חָסֵר

 

זִכָּרוֹן הֶחָסֵר בַּגִּיל הָאַחֵר,
מְצוּקָה!
הִיא יָדְעָה לְסַפֵּר, אָהֲבָה לְשׂוֹרֵר,
הִיא הָיְתָה יַדְעָנִית מַבְרִיקָה.
מַבִּיטָה, לֹא מְקַשֶּׁרֶת,
אוֹמֶרֶת דְּבָרִים,
לְעִתִּים בְּהִירִים,
רַק אַחֶרֶת.
הִיא לֹא בֶּאֱמֶת זוֹכֶרֶת.

זֶה קוֹפֵץ מִתְּמוּנָה, לִתְמוּנָה
בְּקֶטַע אַחֵר, שֶׁל סֶרֶט,
שֶׁנִּקְרַע וְהֻדְבַּק וְנִקְרַע,
וְהֻדְבַּק לֹא כְּפִי שֶׁקָּרָה,
כִּי בְּסֵדֶר אַחֵר, שֶׁחוֹזֵר,
לְאָחוֹר וְקָדִימָה עוֹבֵר.

הַמַּקְרֵן לֹא שׁוֹלֵט בַּמֻּסְרָט,
לֹא זוֹכֶרֶת אֶת מָה שֶׁהֻקְלַט,
בְּמֹחָהּ הַהוֹלֵךְ וְנִשְׂרָט.
לְיָדָהּ הוּא יוֹשֵׁב,

הֱיוֹתָהּ הוּא אוֹהֵב,
תִּסְכּוּלָהּ הוּא כּוֹאֵב.
זְעָקָה!

נוֹיְרוֹנִים שְׁחוּקִים, תָּאִים מְחוּקִים,
מִקְטָעִים שֶׁל תְּמוּנוֹת מִיָּמִים רְחוֹקִים,
זִכָּרוֹן הֶחָסֵר
שֶׁל הַגִּיל הָאַחֵר,
מוּעָקָה!

 

רעננה, יולי 2010