יַקִּירַי

זִכָּרוֹן כֹּה מוּזָר, מָתוֹק וּמַר.
הַנֶּצַח נֶצַח, הַמֵּת מֵת,
וְאֵין מָחָר.
וּבָרִי לִי שֶׁאַתְּ כְּבָר לֹא,
וְגַם אַתָּה,
אַךְ דִּמְיוֹנִי רוֹאֶה אוֹתוֹ,
חוֹלֵם דְּמוּתָהּ.

בְּעַרְבוֹת הַנֶּצַח, בֵּין עָבָר לְמָחָר,
בִּזְמַן מְסֻיָּם בְּיוֹם מְיֻתָּר,
הָלַכְתְּ בְּלִי שָׁלוֹם,
בָּאֶמְצַע פִּתְאוֹם,
וּבְעֵת אַחֵר,
שְׁעוֹן חַיֶּיךָ מִהֵר.

זִכָּרוֹן אַכְזָר, מָתוֹק וּמַר.
חַי אֶת הֶעָבָר,
לֹא מוּדָע לַמָּחָר,
גַּעְגּוּעַ עָמֹק,
תַּעְתּוּעַ מָתוֹק,
לֶעָבָר שֶׁנִּקְבַּר,
לֶעָתִיד לֹא מֻסְבָּר,
מוּזָר.