קְרִיאַת הַמּוּאַזִּין

סִירֶנָה אֶת רַעַשׁ הַלַּיְלָה קוֹרַעַת,
זִינְזַנַה כְּחֻלָה אֶת הַחֹשֶׁךְ בּוֹקַעַת.
בְּסִמְטָה אֲפֵלָה שֶׁל הַשּׁוּק הַיָּשָׁן
מִתְלוֹנֶנֶת זוֹנָה עַל כַּסְפֵּי הַאֶתְנַן.
וּבְּיַפוֹ קוֹרֵא הַמּוּאַזִּין.

בֵּין צְלִילֵי זַעֲקוֹת הַזִּמָּה הַגּוֹנַחַת,
לְקוֹל גֶּבֶר הַשָּׁר כְּעוֹרֵב בַּמִּקְלַחַת,
הֲמֻלַּת שִׁכּוֹרִים בְּפִתְחֵי מוֹעֲדוֹן
עוֹד בְּטֶרֶם הִפְצִיעַ הָאוֹר הָרִאשׁוֹן.
בְּיַפוֹ קוֹרֵא הַמּוּאַזִּין.

עֵת הַשֶּׁמֶשׁ זוֹרַחַת בִּקְצֶה הָרְחוֹב,
עַנְנֵי הֶעָשָׁן מְגִיחִים מִן הַאוֹב,
הַבִּיּוּב שֶׁבְּלַיְלָה עָלָה עַל גְּדוֹתָיו
מֵפִיץ רֵיחוֹתָיו בָּרְחוֹב מֵעָלָיו.
וּבְּיַפוֹ קוֹרֵא הַמּוּאַזִּין.
 

עוֹבֵר וְחוֹלֵף בִּזְמַנּוֹ כָּךְ הַיּוֹם,
בְּעִיר מְיֻחֶדֶת הַחַפַה מִתֹּם,
רְעַשִׁים וְעָשָׁן וְרֵיחוֹת וְזִמָּה...
וּלְרֶגַע כְּאִלּוּ קוֹפֵא בָּהּ דָּמָה,
בְּיַפוֹ קוֹרֵא הַמּוּאַזִּין.